התפרסם בעולם קטן גיליון 592 פרשת ויקרא תשע״ז

אבא, אני רוצה להיות אמא!

פורים כבר תכף נגמר, בכל-זאת אני רוצה לנסות ולנצל משהו מהיום הגדול הזה.
למרות הקושי, הכאב, אולי בעקבותיהם…
כמה קשה לי לראות שמחה של צעירים, שנובעת ממקום כ"כ בטוח, "כל העולם פרוש לפני…"
כמה קשה לי להחזיק מהאמונה שלהם! אמונה תמימה, ברה, ללא משברים מטלטלים, ללא חנק.
ה', תחזק אותי למרות הקשיים, למרות דיבורי הכפירה שאני מוציאה מהפה בעתות צרה, כשאני מרגישה שטוב מותי מחיי.
תשמח אותי, באמת, שמחה אמתית, גדולה, בוגרת, נכונה ומדוייקת.
לא רוצה להתנחם בטפל, בכסף, בבגד, בחופשה, רוצה המשכיות.
בשביל מה הבאת לנו את פורים וציווית "לא יסוף מזרעם"? אין לי! אתה לוקח ממני.
אני מרגישה כ"כ הרבה כעס עליך, מרגישה הקפדה גדולה.
בזמן האחרון אני מנסה לעבוד על עצמי, שגם כאשר תגיע הישועה- לשמוח באמת, לשכוח את כל ההקפדות, להרפות את הכעסים, השנאה, ההקפדה, צרות-העין על כל העולם.
לשחרר… להתחיל לאהוב. את הסובבים אותי, את החברים, האנשים שרוצים בטובתי, המשפחות, את בעלי, את עצמי… את בוראי.
כולי גוש של מרירות וכאב. לא מצליחה לייצב את עצמי, וכבר הנפילה הבאה.
זריקות, בדיקות דם, דקירות, אולטרא סאונד, בדיקות, מרשמים, בתי חולים, קופת חולים.
די! לא יכולה יותר! ה', אנחנו דורשים ישועה. בשארית האחרונה של כוחותינו. כבר אין בי כוח לבקש, להתחנן, להתפלל.
מרגישה כמו זומבי, לסיים את הסבב, ולאסוף כוחות לסבב הבא, בין לבין חופשה ופרימולוט-נור…
הלב… שבור, כאוב, מיוסר עד כאב. אין אמון בעולם. כל אישה בהיריון נדמית לי שבוגדת בי. תוקעת לי סכין בלב. ואולי זה אתה שבוגד בי, שמכאיב לי ללא תקנה, ללא סיבה…
אני רוצה ישועת עולם. רוצה להיוושע, בהמון ילדים שלי ושל בעלי! ילדים בלי סוף… רק שמחה ואהבה. רק צחוק בבית. לא עוד כאב, שתיקה, בהייה והתנתקות מהעולם.
לא עוד חיים של מכונת-טיפולים ותרופות.
לא עוד בזיונות.
כמה בזיונות אכלתי. כמה עוד אוכל?!
תרחם עלי, אני מתחננת לפניך, כבר לא כבת, לא כקרובה אליך, לא ברחמים ולא בזכות, רק בתור ברייה פחותה שבפחותות בעולמך.
הרי אתה בראת אותי, בבקשה ממך, אל תכאיב לי עוד. ליבי שבור, עיני כבויות, ידיי קפוצות…
מתחננת אליך.
תאמר די לצרותינו. ונשמח בך, בתורה, במצוות.

עולם קטן על שבת מודעות לאתגר הפוריות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *