"פעם אחת הלכתי לפגוש את בעלי בסוף התפילה. מרחוק ראיתי איש עולה במדרכה מולי, ולרגע חשבתי שזה הוא. הוא היה נראה דומה לו, אבל אחרי רגע קלטתי שזה לא הוא, כי מסביבו קיפצו שלושה ילדים קטנים. באותו רגע פניתי לקב"ה ואמרתי לו: 'בבקשה, שגם לאיש שלי יהיו ילדים ללכת איתם הביתה מהתפילה בליל שבת'…".

מה נשתנה

ביום חמישי, ג' בניסן ה'תשע"ד, התקיים בישיבת "תורה בציון" כנס של חוג אדו"ה לזוגות מאותגרי פוריות לקראת ליל הסדר. אל האירוע הגיעו זוגות מכל רחבי הארץ וממגזרים שונים ומגוונים, ועלו בו מספר נקודות חשובות הנוגעות הן לסביבה והן לזוגות.

הכנס נפתח בפאנל שעסק בשאלת היחס בין הזוגות  לבין החברה והסביבה, ולאחריו התקיים מופע הפלייבק "אור חוזר". בפאנל השתתפו זוג מאותגרי פוריות, חבר ומאותגרת פוריות לשעבר, ואימא של מאותגרת פוריות. רה"י הרב יצחק נרי'ה שהנחה הפאנל, אמר לאחר מכן: "בערב היו אמירות מטלטלות, ודיבורים בעלי משמעות עמוקה ביותר".

בפאנל עצמו נשמעו דעות שונות בנושאים מגוונים, בין השאר בנושא הקנאה של הזוגות בחברה: האם יש לה מקום, ואם כן- באיזה אופן. לא נוכל העלות כאן את כל הדברים שנאמרו, אך כן נשתדל לכתוב באופן ממצה את מסקנות הפאנל לתועלת הכלל:

"כמים הפנים לפנים"

בערב דנו ארוכות בשאלה האם לפנות לזוגות בנושא, ואם כן-כיצד. האמירה המרכזית שעלתה היתה שאם מחליטים לפנות, יש לעשות זאת ברגישות גדולה, ואפילו כדאי לשאול לפני: "מתאים לך שאומר לך משהו?". מצד הזוגות יש להבין שלא כל משפט תמים שנאמר טומן בחובו ביקורת. כדאי לקבל את הפנייה בעין טובה, ולהבין שצד השני מעוניין לעזור ולהיטיב.

פתיחות וסגירות

אנשים לא מודעים למה שאנחנו עוברים בלי שנספר להם, ולכל החלטה בעניין יש השלכות לכאן ולכאן. יש זוגות המעוניינים להשמיע, לספר ולקבל תמיכה, ויש כאלה שמעדיפים לשמור על פרטיותם ולא לשתף. אם נפתחנו- נשמח שתישארו בסביבה ותהיו שם בשבילנו גם אח"כ. ובמקרה שבחרנו לא לשתף, או שהחלטנו לעצור בפרק זמן מסויים, אנא כבדו את החלטתנו.

שיחות טיטולים

כל אחד והכאב שלו. לא קל להיות אימא לחמישה ילדים, ולא קל לא להיות אימא. להתלונן זה דבר מקובל ומובן, אך נשמח אם תוכלו להימנע מהתלונות הקטנות שמשוות בינינו. חוץ מזה שמאותגרת פוריות מרגישה שהיא "בחוץ" בשיחה שעוסקת בהתמודדות עם בקיעת השיניים, למישהי שמנסה כבר שנים לזכות בתואר "אימא" צורם לשמוע כמה קשה לשכנה לקום בבוקר וכמה טוב לה שיש לה עוד כמה שעות לישון. בינינו, היא הייתה מוותרת על זה בשמחה.

קוואטר

יש זוגות שלא מעוניינים שכל העיניים יתרכזו בהם בזמן ברית, ויש כאלה שדווקא רואים את הבושה הזו כסגולה להיפקד. אנו יודעים שההצעה נובעת מתוך רצון אמיתי וכן לעזור לזוג, ועם זאת נשמח אם תוכלו לקבל גם תשובה שלילית לבקשה בלי להתעקש, ולהבין שזו לא נועדה לפגוע חלילה.

הצעות וסגולות

גם בעניין הזה יש זוגות שישמחו לשמוע עצות ויש שלא יתעניינו בזה או שכבר התייאשו מהתחום. כשאתם מציעים משהו, כדאי שתדעו מראש אם זה באמת עזר למישהו עם מקרה דומה, וגם אם כן- הציעו זאת בזהירות רבה ובענייניות. לדוג': השאירו כרטיס ביקור או טלפון והניחו לנו לעשות את ההחלטה מה לעשות עם זה. כמו שאמר אחד המשתתפים בכנס: "הבעיה שלנו גלויה לכול, ואנשים חושבים שבגלל זה ממילא הכול גלוי ואפשר להתערב. אבל אף אחד מהם לא ירצה שאשלח לו הודעת טקסט עם סגולה לשלום בית, רק כי אני יודע שהוא צריך את זה…"

שליחת תמונות של אחיינים במייל או בווטס-אפ

זה מאוד נורמלי וטבעי להתלהב מחוכמות וחידושים של הילדים הקטנים. זה נפלא לראות אותם גדלים, עושים את הצעד הראשון ושרים את השיר שלמדו בגן. עם זאת, לזוגות מאותגרי פוריות לא תמיד קל לעמוד בעדכונים השוטפים של מטר תמונות עם ילדים קטנים ומתוקים. הם אוהבים אותם מאוד, אבל לפעמים זה גם יכול להכאיב. אז מה לעשות? העצה הכי טובה היא כמובן לשאול, ברגישות: מתאים לכם לקבל תמונות? תרצו שנסנן קצת? יש זוגות שיעדיפו שאף פעם לא תכללו אותם ברשימת השליחה, ויש כאלה שישמחו אם תוכלו לסנן כמה. שוב, כי זה פשוט כואב.

איחולים ותפילות

"בקרוב אצלכם" הוא איחול לבבי שיכול להיאמר במקום הנכון ובזמן הנכון. ולפעמים גם לא. לזוג שנשוי כבר 10 שנים ואין להם פתרון באופק, למשל, זה איחול שיכול להכאיב מאוד. אז כדאי שתבדקו למי אתם מאחלים, ואיך אנשים מקבלים את זה.

אתם מתפללים עלינו? תודה רבה! אנחנו מעריכים את זה מאוד, ויודעים שלא תמיד קל לזכור אותנו בתוך כל מה שעובר עליכם. השלב של להגיד "אנחנו מתפללים עליכם" יכול להיות משמח מאוד לחלק מאיתנו, אך אצל אחרים להתפרש כדבר פוגע. אלו מבקשים להזכיר שהמציאות של מאותגרי פוריות בעמ"י היא לא רק עניין פרטי של זוג כזה או אחר. זה משהו כללי יותר, שדומה למצב שהיה בגירוש מגוש קטיף. אמנם אנשי גוש חוו את זה על בשרם, אבל הכאב עצמו היה שייך לכלל עמ"י. לכן כאבנו את כאב האנשים ועם זאת כולנו התפללנו נגד גזירת הכלל. גם בעניין הזה צריך לדעת שחוץ מכאב האנשים שחווים את זה, העניין נוגע גם לכלל. לכן מי שמתפלל על כך לא חייב להודיע לזוג: "אני מתפלל עליך". אפשר פשוט להתפלל ולדעת שזה גם מועיל לכלל ישראל.

איך להתחבר?

לאנשים רבים קשה להכיל את הקושי של זוג שמנסה להביא ילדים לעולם ונתקל בקשיים, כמו שאמר נציג החברה לדורון לאחר הערב: "באיזשהו שלב ראיתי את האנשים באולם ואמרתי לעצמי: "מה, לכל האנשים האלה אין ילדים?! רציתי פשוט לתפוס את הרגליים ולברוח משם". המציאות שבה אנו נמצאים היא קשה לעיכול לאנשים שלא חוו קושי דומה. עם זאת חשוב לזכור שלכל אחד יש מקום כואב בלב, והדרך להתחבר יכולה לעבור דרך ההתחברות לקושי האישי של כל אחד: כשאדם יורד לקושי של עצמו, הוא יכול גם להרגיש את הצער של האחר.

"אנחנו לא רק מאותגרי פוריות"

גם החברה וגם אנחנו- הזוגות- צריכים לזכור שיש בנו עוד דברים חוץ מהתווית של "זוג ללא ילדים". יכול להיות שאנחנו גם "מתכנת מחשבים ומורה בתיכון", או "זוג שיודע להנות מהחיים". את הקשרים החברתיים אפשר להעצים גם בתחומים אחרים, ולא רק בדברים הנוגעים לילדים.

אנו מודים לכל מי שקרא ובמיוחד למי שהפנים, ומעריכים מאוד את המאמץ לצאת קצת מההרגל כדי להיות קצת יותר רגיש למי שנמצא מסביב. תודה רבה!

נשמח לתגובות, הארות והערות!

שלכם

דורון ושירה

חוג זוגות אדו"ה

"מה נשתנה?!"

4 thoughts on “"מה נשתנה?!"

  • י׳ בניסן תשע״ד at 17:10
    Permalink

    הסיכום מקיף את כל הנושאים של המפגש בצורה בהירה וענינית .יש כאן עצות שמובאות ברגישות רבה לאלה שרוצים לעזור או להעזר .אני גאה בכל היוזמה שלכם באירגון החוג .ד.

    Reply
    • ל׳ בניסן תשע״ד at 20:09
      Permalink

      תודה לך!

      Reply
  • כ״ו בניסן תשע״ד at 22:08
    Permalink

    ההשתתפות בפאנל באה עם חששות, אבל כבר מהתגובות של הנוכחים ראינו שהיה שווה את המאמץ.
    עברו כשלושה שבועות מאז הפאנל, ורק עכשיו אנחנו רואים כמה הוא השפיע עלינו, כאשר במהלך החג דיברנו על הפאנל והנושאים שעלו בו, עם הורים, אחים, גיסים ואפילו סבא וסבתא. אמנם לא דיברנו לעומק ולפרטים, אבל הנושא שאין לנו ילדים עלה. דבר שלא קרה עד כה בצורה כל כך פתוחה.
    אנחנו רוצים להציע לכל מי שהנושא נוגע בו להשתמש בשיחה על הפאנל / הקבוצה כמנוף לשיחה ולקרוב לבבות.

    אנו מודים לדורון ושירה ולכל מי שהיה מעורב, על הזכות וההזדמנות להשתתף בפאנל.

    Reply
    • ל׳ בניסן תשע״ד at 20:12
      Permalink

      תודה רבה לכם!
      דרוש לא מעט אומץ כדי לעמוד מול קהל ולומר את הדברים החשובים שאמרתם.
      אנחנו שמחים מאוד שהדברים השפיעו לטובה ויכולים להועיל.
      יישר כוחכם!

      Reply

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *